פרופורציות היהלום, ולמה הן חשובות.

האנטומיה של יהלום

ליהלום מלוטש יש כתר (החלק העליון מעל הנקודה הרחבה ביותר), חגורה (השפה הדקה בנקודה הרחבה ביותר) וביתן (החרוט שמתחת), המסתיים בחוד או בפאה זעירה הנקראת קולט. הפאה השטוחה הגדולה למעלה היא השולחן. הפרופורציות מתארות את הגודל והזוויות של כל חלק ביחס לקוטר האבן.

פרופורציות ביהלום עגול מבריק

מעבדות מעריכות יהלומים עגולים מבריקים לפי שילוב של מדידות. כהנחיה, אבנים שקיבלו Excellent בליטוש נמצאות לרוב בטווחים אלה:

מדידה	טווח אופייני לדרגות הליטוש הגבוהות
שולחן	כ-53–60% מהקוטר
עומק כולל	כ-59–63% מהקוטר
זווית הכתר	כ-32–36°
זווית הביתן	כ-40.6–41.8°
חגורה	דקה עד מעט עבה
קולט	אין (מחודד) או קטן מאוד

אף מספר בודד לא הופך אבן למצוינת: הזוויות עובדות יחד. כתר מעט תלול יותר יכול לאזן ביתן מעט רדוד יותר, ולכן המעבדות מדרגות את השילוב, יחד עם הליטוש והסימטריה.

איך פרופורציות מתמודדות עם האור

• ברק הוא האור הלבן המוחזר לעין. זווית הביתן חשובה ביותר: רדודה מדי — האור דולף מלמטה; עמוקה מדי — הוא בורח מהצדדים ומשאיר אזורים כהים.
• אש היא הבזקי הצבע. כתר גבוה יותר עם שולחן קטן יותר נוטה לתת יותר אש.
• נצנוץ הוא הניצוץ כשהאבן או הצופה זזים, הנוצר מדפוס הפאות הבהירות והכהות.

אבן שלוטשה עמוק מדי גם „מחביאה” משקל בביתן, ולכן נראית מלמעלה קטנה ממה שמשקלה בקראטים מרמז.

צורות פנסי ויחס אורך-רוחב

לצורות פנסי אין אידיאל יחיד, ולכן קונים שופטים אותן לפי קו מתאר, סימטריה ויחס אורך-רוחב. טווחים מבוקשים:

צורה	יחס אורך-רוחב מבוקש
אובל	1.30–1.50
אגס	1.45–1.75
מרקיזה	1.75–2.25
אמרלד	1.30–1.50
כרית	1.00–1.10 (ריבוע) או 1.15–1.30 (מוארך)
פרינסס, אשר	1.00–1.05

יהלומים מבריקים מוארכים — אובלי, טיפה, מרקיזה — יכולים להציג פס כהה במרכז הנקרא פפיון. מעט פפיון הוא נורמלי; פפיון בולט הוא בעיית ליטוש. הוא לא מופיע בתעודה, לכן שפטו אותו בסרטון או במציאות.

שטח נראה מול משקל

הגודל הנראה מלמעלה, או הפריסה, תלוי בפרופורציות לא פחות מאשר במשקל. שתי אבנים של 1.00 קראט יכולות להיות שונות בקוטר באופן בולט, ואבן פרוסה היטב נראית גדולה יותר באותו מחיר. בהשוואה, הסתכלו על המידות במילימטרים שבתעודה, לא רק על הקראט. כל אחד מדפי הליטושים שלנו מפרט את היחסים שאנו עובדים לפיהם.